סעיף 14 לחוק פיצויי הפיטורים – האם עדיפה ציפור אחת ביד או שתי ציפורים על עץ?
החוק לפיצויי פיטורים שנחקק בשנת 1963 מחייב מעסיק לשלם לעובדיו, במקרה של פיטורים, פיצויים בגובה משכורת אחת עבור כל שנת עבודה.
במהלך השנים חלו שינויים והרחבות לחוק, אנו נתמקד בשינוים שנבעו מחקיקת סעיף 14 לחוק:
סעיף 14 לחוק קובע למעשה כי מעסיק רשאי להפריש מדי חודש בחודשו עבור פיצויי הפיטורים של עובדיו סכום נוסף בגובה אחוז מסויים משכרם (עד 8.33%) לקרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת תגמולים.
הסכום שנצבר יבוא במקום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד ע”פ חוק, בתנאי שהעובד או שר התמ”ת אשרו בכתב את ההסכם ספיציפית (או מכח הסכם קיבוצי).
בתמורה להסכמתו של העובד לכך, מתחייב המעסיק כי הכספים שהופקדו למטרה זו ישוחררו לרשות העובד, גם במקרה בו בחר העובד להתפטר מעבודתו.
עובד שלא חותם על עם מעסיקו על הסכם המאשר את קיום תיקון 14, יקבל את משכורתו האחרונה כפול שנות עבודתו, במקרה בו יפוטר – אולם לא יקבל דבר אם יתפטר מעבודתו.
עובד שחתם עם מעסיקו על הסכם המאשר את קיום תיקון 14, יקבל את הכסף שהופרש עבורו כולל רווחים (או הפסדים) שיצברו הכספים הללו, גם במקרה בו יחליט העובד להתפטר.
כיום המגמה בקרב המעסיקים והעובדים גם יחד, היא להעדיף את החלת סעיף 14 בהסכם העבודה בניהם.
העובד שכיום נוהג להתנייד בין יותר מקומות עבודה מבעבר, נהנה מוודאות בנוגע לזכאותו לכספי הפיצויים, ובתמורה לוקח עליו את הסיכון בנוגע לרווחים או הפסדים שיצברו כספים אלה במהלך תקופת עבודתו.
כספים אלו יופרשו מדי חודש בחודשו ע”י המעסיק לקרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל על שם העובד, ועל פי בחירתו.
העובד אחראי לבחור את האפיק בו הכספים יושקעו, ומומלץ לו לבצע השוואה ובדיקה תקופתית של ביצועי כספי התגמולים שלו.
השאירו פרטים ומשווק פנסיוני בעל רשיון יחזור אליכם, כדי לתת לכם ייעוץ מקצועי, פשוט ומובן, ללא התחייבות וללא עלות.